תפריט
במים הנעימים שמול "הגן הלאומי תל אשקלון" נמצאת שונית הסלע הדרומית ביותר בישראל, אשר נגישה מהחוף. מעבר לכך, השונית מספקת אתר צלילה כיפי וייחודי, לצלילת חוף מקסימה, פשוטה וקלה – בתנאי שהיא מבוצעת כאשר הים רגוע. על הקרקעית, בעומק של 3-5 מטרים, פזורים סלעים ובולדרים גדולים, שהופכים את תוואי השטח למעניין ואת הצלילה כולה למעין משחק מחבואים שבו אתם המחפשים והדגים – מתחבאים.
הגן הלאומי תל אשקלון, המוכר גם כ"פארק אשקלון", ממוקם בדרום העיר. הוא מוקף סוללת עפר עתיקה ואדירה, שאורכה כ-2,200 מטרים. יש כאן שרידים משלל תקופות קדומות, החל מהתקופה הכנענית התיכונה (1,550-2,200 לפנה"ס), דרך התקופה הרומית והתקופה הצלבנית, וכלה בשרידים מהעת החדשה.
שווה לבלות במקום את היום ולטייל בגן הלאומי. הנופים הנשקפים על הים והסביבה מרהיבים וההשקעה הרבה של רשות הטבע והגנים מורגשת בכל פינה. בשטח הפארק משתרעות מדשאות רחבות ידיים, ולצידן שולחנות פיקניק תחת צל העצים הגדולים. הפארק הוא גם מקום משכנו של האמפיתיאטרון העירוני, שיכול להכיל עד 10,000 איש בישיבה.
הגישה לחוף שממנו יוצאת הצלילה אפשרית רק דרך הגן הלאומי, כך שצריך לוודא באתר רט"ג את זמני הפעילות לפני ההגעה. לאחר התשלום בכניסה נכנסים לחניון, בו מומלץ לחנות כמה שיותר קרוב לחוף. שימו לב שישנן מספר גישות אפשריות לחוף הים, אבל בשביל לצלול באתר צריך להגיע לגישה הדרומית – בסמוך לסלעים ולחומה שקרסה אל הים. ההגעה לאזור זה אינה מונגשת ומצריכה הליכה עם הציוד על הגב עד לקו המים. מכאן סיפור הצלילה הוא פשוט בעיקרו: לאחר הכניסה למים מעמיקים לאורך מסלע הכורכר ושברי החומה, שהים נגס בה. מומלץ לשקוע לאחר שהתקדמתם מעט מערבה לעומק הים, במקום שבו הקרקעית בעומק של בין 3-5 מטרים. כבר בדקות הצלילה הראשונות מתחילים "לשוטט" בגן השעשועים התת ימי, העשוי סלעים ובולדרים במגוון גדלים.
ראשית, מאחר שהצלילה כרוכה בהליכה על החול עד ההגעה למים, מומלץ להרבות בשתייה לפני הפרידה מהרכב, כדי שלא להגיע לתחילת הצלילה צמאים. בדומה לאתרים ים-תיכוניים נוספים, גם כאן מומלץ לבחור בסנפירי נעל המתלבשים על בוטיס (נעלי צלילה) ולהצטייד בכפפות להגנה מסלעים. סכין (אחת לזוג צוללים לפחות) הכרחית למקרי הסתבכות ברשתות דיג שנסחפו למי הגן הלאומי.
חוף הגן הלאומי הוא היחיד מבין החופים שבתחומי העיר אשקלון שאינו מוגן בשובר גלים. כל יתר החופים באזור פונים לכיוון צפון-מערב וחשופים לתנועת הגלים. מסיבה זו מומלץ לתכנן צלילה כאן רק בימים שבהם הים שקט, וכרגיל – יש יותר ימים כאלה בתקופת הסתיו, בתחילת החורף ובתחילת האביב.
המפגש בין סלעים וחוף חולי, לבין שברי חומה עתיקה שנפלה בחלקה אל הים, מביא איתו עושר של בעלי חיים שדרוש להם מצע מורכב ומסועף כדי שירגישו בבית. דגי טווסון יפהפיים נצפים כאן לעתים תכופות, ומיני סרטנים כגון סלען זיפני, פצחן אדמוני והשייט הנודד. גם חלזונות – סטרומוסים וארגמונים, למשל, מלפפוני ים ואצטלנים, מוצאים כאן את מקומם. עם קצת מזל (וחדות הבחנה), אפשר לראות כאן דיונונית או תמנון.
מאחר שהחומה והסלעים הנושקים לה בקרקעית מתמשכים עד קו החוף ממש, צריך לשים לב לשמור מהם מרחק – במיוחד בעת היציאה מהצלילה והחזרה לחוף. הגלים המתנפצים על שארית החומה עלולים להיות חזקים ומטלטלים.
