הים התיכון – נעים מאוד להכיר!

כדי להבין את התנאים המיוחדים שיצרו מגוון אתרי צלילה ים תיכוניים, כדאי להתחיל מההתחלה ולחזור אחורה כ-60 מיליון שנה, אל ים טתיס הקדום. באותה תקופה, עם תום עידן המזוזואיקון, החלה תנועת שתי יבשות העל – לוראסיה וגונדוואנה – זו לעבר זו, כשהן סוגרות ביניהן רצועת ים צרה ומאורכת, כ-4,000 ק"מ אורכה. רצועה זו, שלאורך 190 ק"מ מחופה שוכנת מדינת ישראל, זכתה לשם "הים התיכון", זאת משום שהיא משתרעת בין שלוש יבשות – אסיה ואירופה ממזרח ומצפון, ואפריקה מדרום. זהו ים סגור, שהקשר היחיד שלו עם מערכת האוקיינוסים העולמית הוא מיצר גיברלטר הצר שממערב לו. ב-150 השנים האחרונות קשר נוסף, מלאכותי, הולך ותופס תפקיד מכריע בעיצוב דמותו של הים התיכון – תעלת סואץ, המחברת אותו עם ים סוף.

למרות שנהוג להתייחס אליו כים אחד, הים התיכון כולל למעשה שני אגנים נפרדים – מזרחי ומערבי – השונים זה מזה מבחינת התנאים השוררים בהם, ובעקבות זאת – גם מבחינת אופי אתרי הצלילה שהם מציעים. מבחינה גיאוגרפית האגן המזרחי משתרע מחופי ישראל ועד למיצר סיציליה ("מיצר מרסלה") ואילו המערבי מתמשך ממיצר סיציליה ועד למיצר גיברלטר. באגן המזרחי ולחופי ישראל בכללו, מליחות המים היא 3.9% והטמפרטורה נעה בין 17-31 מעלות צלזיוס, ואילו באגן המזרחי המים מליחים פחות – רק 3.5% והטמפרטורות נמוכות יותר, 9-24 מעלות צלזיוס.

השונית המיוחדת שמאפיינת את הים התיכון חבה את אופייה לחלזונות זעירים בוני שונית ביוגנית, שבמשך מאות שנים מחזקים ומעבים אותה, על בסיס מצע הכורכר. אין זו משימה פשוטה כלל, שכן במקביל כוחות הטבע שוחקים את השונית, תולעים זעירות חופרות בה וספוגים צבעוניים ממיסים אותה. כך, בתהליך דינמי ובלתי פוסק של בנייה ופירוק, התפאורה הים תיכונית מתעצבת ומתמלאת בתושבים שונים ומשונים: אצות, צדפות ובלוטי ים, אלמוגים, חלזונות וקיפודי ים, שפע של דגים ותמנונים.

מקורותיהם של בעלי החיים המאכלסים את הים התיכון מתחלקים לשלוש: בעלי חיים שהם שרידים מהים הקדום, המכונים "שרידים טתיאניים", כמו אלמוג הדשא (קלדוקורה), בעלי חיים ממוצא אטלנטי שהגיעו לים התיכון דרך מיצר גיבלרטר, כמו דקר הסלעים, ואחרונים חביבים – "מהגרים לספסיים" – בעלי חיים שהגיעו לכאן דרך תעלת סואץ (וקרויים על שם יזם הפרויקט – הברון פרדיננד דה לספס), כמו גרזינן הכוכים, חשופיות שונות או דג הזהרון. אלה האחרונים אולי מוסיפים צבע לשונית, אך במקרים רבים הם דוחקים את האוכלוסייה המקומית ומשפיעים אל המאזן האקולוגי בים התיכון.

צלילה בים תיכון – על הריפים ועל הנפלאות

אחד היתרונות של הים התיכון הוא שהוא טומן בחובו הזדמנויות לצלילות מגוונות ושונות מאוד אחת מהשנייה. החל מצלילה בנקרות ראש הנקרה, המזכירה צלילת מערות, דרך צלילה בין שרידים ארכיאולוגיים בחוף קיסריה או בדור, המשך באוניות טבועות עם סיפור ששווה לצלול אליו וכלה בצלילה מסביב לאי המשקיף על חופי ישראל ורבים כלל לא מודעים לקיומו – צלילה בים תיכון בהחלט מעשירה את חוויות הצלילה של כל צולל, צעיר או מנוסה.

כדי שלא לפספס את נפלאותיו של הים התיכון יש צורך בהכנה ובתכנון הצלילה כך שתצא בתנאים מיטביים. ממש כפי שכאשר יוצאים לטיול בארץ זרה נעזרים במידע מקדים או במדריך בכדי למקסם את הסיכויים לפגוש בבעלי החיים המקומיים, כך גם לקראת צלילה בים התיכון צריך לדעת מה התקופה הטובה ביותר לצלילה, היכן כדאי לצלול וכיצד יש לבצע את הצלילה בצורה הבטוחה ביותר. על שלוש השאלות החשובות הללו ננסה לענות בשורות הבאות:

מתי לצלול?

ובכן, מכורי ים תיכון יגידו שכל יום הוא יום טוב לצלילה (חוץ מאלה שלא…), אך עבור מי שרוצים לחוות אותו במיטבו, מומלץ לתכנן את הצלילות לתקופת הסתיו. זוהי העונה המבטיחה ביותר והנוחה ביותר לצלילה בים תיכון – טמפרטורת המים עדיין נוחה ונעימה (קצת לפני שהחורף מגיע ומוריד אותה באופן משמעותי), ומספר הימים שבהם הים שקט והמים צלולים הוא גבוה. בקיץ לעומת זאת, אולי המים ממש נעימים ולא צריך חליפה, אבל ימים בהם הים גלי והראות נפגמת – שכיחים יותר. גם החורף מצוין לצלילה, למעט ימים סוערים, אך המים הקרים הופכים את הצלילה למאתגרת יותר ופחות מהנה למרבית הצוללים. האביב, כמעט כמו הסתיו, נוח לצלילה – טמפרטורת המים מתחילה לטפס  והים לרוב עדיין שקט, עד לפתחו של הקיץ. באופן גס אפשר לומר שהחודשים בהם יש תנאים מיטביים לצלילה הם ספטמבר-אוקטובר. היות וזה נופל בדרך כלל על חגי תשרי – מדובר בתקופת פריחה במרכזי הצלילה הים תיכוניים.

כללי האצבע הללו טובים ונכונים, אך תכנון צלילה בים התיכון מתחיל תמיד במעקב אחר התחזית. חשוב להתעדכן במצב הים יומיים לפני הצלילה, וכן יום לפני הצלילה ובבוקר הצלילה עצמה (ומומלץ שהוא יהיה מוקדם ככל הניתן! ים תיכון רגוע ביותר בשעות הבוקר והולך ומזעיף פניו בהמשך היום). גם אז עלולות להיות הפתעות ויש לקחת זאת בחשבון. הדרך הטובה ביותר לדעת מה מצב הים היא להתייעץ עם המועדון שדרכו יוצאת הצלילה. מי שחי במועדון ויוצא ממנו יום-יום עם הסירה לאתרי הצלילה, יהיה כנראה הכי מעודכן ועם התובנות הכי נכונות לגבי התאמת מצב הים לצלילה.

היכן לצלול?

לאורך הים התיכון, מראש הנקרה ועד אשקלון, פזורים כ-15 מועדוני ומרכזי צלילה, ובגזרתו של כל אחד מהם אתרים קבועים אליהם הוא מוציא צלילות. בתור התחלה – מומלץ מאוד להירשם לצלילות המודרכות היוצאות באופן סדיר מטעם המועדונים בהובלת מדריכים מנוסים המכירים היטב את האתרים. גם אם אתם "עצמאיים בשטח" ומכירים את אופי הצלילה בים התיכון, אין תחליף להתייעצות ולאיסוף מידע ממועדון הצלילה שממנו אתם שוכרים מיכל וציוד.

באופן כללי, בגלל משטר הרוחות ומבנה החוף הישראלי, על פי רוב – האתרים הצפוניים והסלעיים נוחים יותר, עם פחות גלים ומים צלולים יותר. לרוב הראות בהם תהיה טובה יותר, והסלעים מאכלסים מספר רב יותר של מיני בעלי חיים.

אתרים ים תיכוניים רבים נגישים רק בסירה, אך יש גם לא מעט מסלולים המתחילים ממש מקו החוף, או יוצאים מהחוף בטילוף עד לנקודה. ככל שהאתר רחוק יותר מהאזור החולי שסמוך לחוף – כך הראות תהיה בו טובה יותר והסיכוי לאיתור בעלי חיים מעניינים – גבוה יותר.

איך לצלול?

שלא כמו בים סוף, שמהווה "בריכה" נוחה לצלילה רוב ימות השנה, בים התיכון אי אפשר פשוט "לרדת בכחול" ולהאמין שתמצאו את האתר באמצעות אינטואיציה טובה… צריך לתכנן היטב את הכניסה למים והיציאה מהם, לקחת בחשבון טלטלות בדרך על הסירה (לרגישים מומלץ לבלוע כדור נגד בחילות) ולהתכונן לקפוץ בזריזות למים כדי לא לפספס את האתר, או לעקוב אחר חבל המצוף הקשור אליו.

בצלילות חוף חשוב מאוד לקחת בחשבון את עוצמת גלי החוף ולתכנן כניסה מתאימה למים. תנועת כלי שיט מהווה נקודת תורפה בטיחותית בחלק גדול מהאתרים, אז חשוב להצטייד במצוף סימון צוללים ולשקול לבצע את כל הצלילה כשהמצוף נגרר אחריכם. שימו לב שגלים, גם כשהם עדינים ונעימים, עלולים להפוך באחת למסוכנים לצוללים כאשר נמצאים בקרבת סלעים.

בשם בטיחות הצלילה והעלאת הסיכויים למציאת האתר ומוקדי העניין שלו נציין שוב שצלילות מודרכות הן מבטיחות ובטוחות יותר, וניתן ללמוד הרבה מניסיונו של המדריך המוביל את הצלילה.

אז מה יש לראות בים התיכון?

מי שרגיל לים סוף אך יש בו סקרנות מהולה בספק לגבי הים התיכון צריך לקחת בחשבון שמדובר בסיפור אחר לחלוטין, אך למרות שהוא שונה – הוא מרתק באותה המידה. בים התיכון אין שוניות אלמוגים מפוארות, אך בהחלט יש בו אלמוגים, ויש גם שונית. האלמוגים הים תיכוניים חיים במושבות בדידות, כלומר – הם פזורים פה ושם על גבי השונית, הבנויה מגיר שהופרש מגופם של חלזונות. השונית הים תיכונית היא פסיפס צפוף של בעלי חיים ישיבים בעלי יחסי גומלין מרתקים, וכדי להבחין בהם ולהבין את ההתרחשות – צריך לקחת את הזמן ולהתבונן. בקרבת השונית אפשר ליהנות מחברתם המרשימה של דגים צבעוניים בהם הטווסון הים תיכוני והתוכידג, ממבחר "ענקים" כגון המחבטן האפור, הלובסטר כפן גושמני, דגי דקר ואפילו גיטרנים או כריש סנפירתן. לאוהבי המיקרו ממתין עולם זעיר ומרתק הכולל חשופיות צבעוניות, סרטני נזיר ועוד. עבור חובבי האקשן מומלץ להישאר בסביבה ולצאת לצלילת לילה, שאז פעילי הלילה, כגון תמנונים ודיונונים, יוצאים לצוד וסוחפים את האורחים בעולמם להרפתקה. בקיצור – בים התיכון יש משהו עבור כל אחד, צריך רק להתעניין ולהכניס את הראש למים.